כשאני מתבונן באלבום התמונות שלנו מאותה תקופה, קשה לי שלא להעלות חיוך משועשע על פניי. פסיפס זיכרונות מימים כה רחוקים מפזר מול עיניי חוויות ילדות. תמונות מבליחות במוחי, נדלקות וכבות, מתעמעמות ומתבהרות. הייתי רוצה לעלות על רכבת הזמן שתישא אותי חזרה לתחנות ילדותי ונעוריי ותפיח חיים בתמונות, לקול שקשוק הקרונות החולפים על פני אפיזודות חיי.
היאך חלפו להן במהירות השנים... דומה כי הן חצו את נופי חיי מהר יותר מאשר אותה רכבת זיכרונות, החולפת על פני חריצי הזמן ואיתה אוסף האירועים והחוויות אשר חישלו אותי, ואצרו בתוכם משמעות, עשייה, תובנות וניסיון, שתרמו לעיצובי כאדם.
כל כך הרבה התרחש מאז:
ילדות ונעורים בעמק הירוק למרגלות ההר, תקופה תמימה וחדורת אידיאלים.
צבא ומלחמות - במהלכם חזיתי במעשי אומץ וגבורה כמו גם ברגעי שבר וכאב, בגרתי והתחשלתי.
נישואין והקמת משפחה – לתוכם יצקתי את הערכים אשר על ברכיהם גדלתי בבית הוריי. מתוך הזוגיות המופלאה שזכיתי בה, צמחתי והתפתחתי. זכיתי לא רק באהובה אלא גם בחברת נפש לחיים, חנה, החברה הכי טובה שלי עד היום.
ילדים ונכדים - שמפיחים בחיי שמחה אדירה ואהבה עמוקה. בזכות קול צחוקם, קלות תנועתם, חריפותם ותמימותם, אני חוזר לעיתים לרגעי הילדות שלי.
עבודה ציבורית מפוארת ומכובדת – ממנה למדתי וגם לימדתי, ובעיקר אני חש כי תרומתי ועשייתי במערכת זו קידמו את המקום שאליו אני קשור בנימי לבי, קריית טבעון.
גם כיום, מרוץ החיים עודו נמשך, עודו מסקרן, מרהיב ומרתק. לימוד בלתי פוסק לצד הנחלת ערכים בהם אני מאמין, לדורות הצעירים ממני.
אני ניצב היום בנקודה בה אני אוסף את זיכרונותיי, ממפה ומסדר, מחזר אחר השנים היפות, מודה ומוקיר כל רגע בהן, מעריך את מה שניתן לי ואת מה שזכיתי בו. מביע הכרת תודה על המקום אליו הגעתי. אני משקיף על החיים, על הנוף הירוק הנשקף מחלון ביתנו, נהנה מהפירות, מקציר עמלנו, ומברך על הקיים ועל העתיד לבוא.
הנה כי כן, יוצא אני אל מסע בזמן. אעבור במעגלים המשתלבים ובצמתים המרכזיים בחיי, אעצור בנקודות אשר מהן הולכתי והובלתי, ובצמתי הדרכים אשר על פניהן חלפתי, עצרתי ולא אחת שאלתי, עשיתי ודרשתי. הנה מתחיל מסעי!
