שאף אחד לא ישמע מאת: דפנה ארגמן
צילומים: אביבית סגל
"שאף אחד לא ישמע" וכל כך הרבה אנשים רוצים לשמוע וגם להקשיב.
סיפורה האישי של דפנה ארגמן עלה לבמה בקיץ 2012 כהצגת יחיד, בבימויה של בתה, לי לוריאן. מגוון קהלים ואלפי צופים הגיעו לצפות בהצגה. כעת הגיע תורן של המילים הכתובות, העטופות בצילומיה המרהיבים של אביבית סגל.
הטקסט מגולל את סיפורה של ילדה קטנה, נערה יפה, אישה צעירה, דפנה שמה, שנאנסה על ידי אביה. המילים מתארות את מסעה מילדות לבגרות, התמודדותה מול חברה שופטת ומאשימה, התנועה בין הרצון למות לחדוות החיים, והקול שחוזר ואומר ש... ש... שאף אחד לא ישמע.
זהו סיפורה האישי של דפנה, ובה בעת זהו סיפורן של ילדות רבות שנפגעו ועדיין נפגעות.
הדרך שעשתה דפנה בחייה פותחת אפשרות לריפוי ולאמונה שאפשר לאהוב. הפתיחות שבה מציגה דפנה את סיפורה מאפשרת לנשים ולגברים להעז, לדבר ולשתף את סיפורם האישי. דפנה ארגמן מאמינה ביכולתם של כל אישה ואיש להשתנות, וביכולת של החברה לשנות ולברוא אדמה בטוחה עבור ילדיה.
דפנה ארגמן, ילידת 1964, אישה שמחה, יוצרת ומרפאה בצבע, קול, תנועה ומילה. מחזאית ושחקנית בהצגת היחיד "שאף אחד לא ישמע", ויוצרת שותפה יחד עם בתה, לי לוריאן, בהצגה "עוגיית לב". דפנה תומכת באנשים המבקשים להגיע לפיוס עם עצמם ועם טבע האדם והאדמה שסביבם.
אביבית סגל, ילידת 1970, אמנית רב תחומית, המשתמשת במצלמה ככלי ביטוי אישי-סובייקטיבי. ביצירתה עוסקת בפירוק המציאות והרכבתה מחדש. אביבית מציגה בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם.
לי לוריאן, ילידת 1987, אמנית בין-תחומית, בימאית ופרפורמרית. בעבודותיה מתעניינת בסיפורים אישיים, סיטואציות פוליטיות והפיכת פרטים דוקומנטריים ליצירה בימתית.
