מכל הספרים שמחכים לי ליד המיטה, יש אחד שאני שומרת כבר כמה חודשים, להפוגה בין הספרים ה"כבדים". כי לפעמים זה מה שמתחשק - משהו קליל, שאפשר לשקוע בו ולבלוע אותו בכמה שעות. הספר "אקווה אלטה" הבטיח בדיוק את זה: פורמט ספר-כיס קטן, וונציה על הכריכה וחותמת 'מתח עולמי'. מאחר ובימי החול הרגילים אני לא מצליחה לקרוא יותר מאשר מספר עמודים לפני שנופלת עלי שנת הלילה, שמרתי אותו, מחכה שיזדמן לי מועד או חג, שיאפשר לי לשקוע בספר ללא הפרעות.
עודף החגים שנחת עלינו בזמן האחרון העניק לי הזדמנות הולמת. וכך, בין סעודה לארוחה מצאתי את עצמי מטיילת בסמטאות ונציה...
ובכן, בוונציה הייתי יותר מפעם אחת, וממש לאחרונה ביקרתי בה שוב. אבל לשמחתי, בספר מצאתי ונציה אחרת, שאיני מכירה - לא ונציה המתויירת של גונדולות וארמונות, חנויות מזכרות ובתי קפה, אלא זו של החורף, כאשר העיר נטולת תיירים למעט הונציאנים שחיים בה, כמו גיבור הסדרה, בלש המשטרה קומיסריו גווידו ברונטי, שגר בדירה בקומה רביעית. עלילת הספר מתרחשת במהלך ה'אקווה אלטה', תופעת טבע מיוחדת במינה המתרחשת בוונציה במהלך הסתיו והחורף, כאשר הגאות גורמת להצפה של חלקים מהעיר במי הלגונה. אזעקה מופעלת בעיר בכל פעם שיש צפי להצפה, ותושבי העיר נועלים מגפי גומי גבוהים, ומניחים מעברי עץ מיוחדים במקומות מועדים.כך גם הקומיסריו משרך דרכו בעיר, נעול במגפיים גבוהים ונאבק במטחי גשם אכזריים, בחיפושו אחר פתרון התעלומה: ידידתו, ד"ר ברט לינץ', ארכיאולוגית אמריקנית המתגוררת בעיר עם חברתה לחיים, פלאביה, זמרת איטלקיה ידועה. מותקפת על ידי בריונים המכים אותה באכזריות. בתחילה נראה שהרקע לתקיפה הוא אורח חייה, אבל כשמנהל המוזיאון נמצא ללא רוח חיים, כמה ימים לאחר מכן, ברור שמדובר בפרשה מסובכת הקשורה לעולם האומנות, לזייפני עתיקות, ולאספנים חסרי עכבות.
קומיסריו ברונטי, מעין הרקולה פוארו איטלקי,מתברר כחוקר חריף וסקרן, שמצליח להגיע לפתרון התעלומה, בעזרתם של מזכירתו היעילה וסגנו הנאמן. הסיפור נחמד, אבל אין ספק שקסמה של וונציה מרחף בין דפי הספר ומוסיף לא מעט להנאה.
"בגלל הגשם הגובר והאיום לבוא האקווה אלטה, הרחובות היו נטושים באורח מוזר, למרות השעה שבה מרבית התושבים מיהרו הבית המן העבודה, או יצאו לקניות של הרגע האחרון לפני סגירת החנויות. הריקנות הזו אפשרה לברונטי להתקדם בקלות בסמטאות הצרות, מבלי שיידרש להסיט הצידה את מטרייתו כדי לאפשר לאנשים נמוכים ממנו לחלוף תחתיה עם המטריות שלהם.אפילו הרחבה שבראש גשר הריאלטו הייתה נטושה, מראה מוזר, שלא זכר כמותו. דוכנים רבים ניצבו ריקים, ארגזי פירות וירקות סולקו בחופזה לפני שעת הסגירה, ובעליהם נמלטו מהקור המציק ומהגשם שהמשיך להלום." ברונטי הוא גם וונציאני גאה, ודרך עיניו אנו מגלים את ההבדלים ביו וונציאני לסיציליאני, ואפילו את השוני שבין איטלקיים לאמריקנים.
כייף של ספר. מומלץ לתקופת החגים. או לבינות החגים, וכל שכן לאחריהם.
נכתב על ידי יעל אורנן/ הרשימה התפרסמה בעיתון "קו למושב"
