מאת ג'ושוע פריס

תרגם מאנגלית: גיא הרלינג

הוצאת עם עובד

 

 

אי אפשר להתעלם מהכותרות בעיתונים. המשבר הכלכלי ניבט אלינו מכל פינה. פה ושם,  בחוג הקרוב אלי מתחילה להישמע המילה "מובטל", וגם אלו שזה לא נגע בהם עדיין, תודה לאל, מראים סימני חרדה. לא פשוט, המצב הזה.

 "זה בדיוק הזמן לספר קליל," אמרתי לעצמי, ובחרתי לקרוא את הספר  ואז הגענו לסוף. אמנם מדובר בהתפוצצות הבועה בתחילת שנות האלפיים בארה"ב, אבל בכל זאת, משרד פרסום, וכמו שכתוב בגב הספר "מרגש ומצחיק".

ובכן, מהר מאד קלטתי שקליל זה לא, למעשה, ככל שהמשכתי לקרוא הסתבר לי כמה הספר, שכתוב בשפה הומוריסטית ועוקצנית, ומתאר את שגרת החיים במשרד פרסום ניו יורקי, בעת התפוצצות בועת הדוט.קום, מבטא משהו מאד מעיק.

ג'ושוע פריס מתאר את המשרד שעבר באחת מחיי מותרות לתקופה שבה שחרב הפיטורין ריחפה מעל כל העובדים.

כל יום מישהו אחר נקרא לאסוף את חפציו לתוך קופסת קרטון, ואט אט מתרוקנים המשרדים מסביב.

 "שנאנו לא לדעת משהו. שנאנו לא לדעת מי הבא שילך כמו ספרדי במסדרון. איך ישולמו החשבונות שלנו? ואיפה נמצא עבודה חדשה? ידענו מה עוצמתן של חברות האשראי ושל סוכנויות הגבייה ומה ההשלכות של פשיטת רגל. במוסדות האלה אין זכות ערעור. הם מכניסים את השם שלך לאיזו מערכת, ומאותו רגע נחסמים בפנייך חלקים חיוניים מהחלום האמריקאי. בריכת שחיה בחצר. סופשבוע ארוך בווגאס. ב-אם-וו זולה. אולי אין אלה אידאלים מסדר גודל ג'פרסוני, שווי ערך לחיים ולחרות, אבל בשלב מתקדם שכזה, אחרי ניצחון המערב וסיום המלחמה הקרה, גם הם נראו חלק מהזכויות שאינן ניתנות לשלילה."

לאורך כל הספר (למעט השורה האחרונה בספר...) המספר מופיע כרבים, ולא כיחיד, משל היו מעין גוש גדול של אנשים שעושה וחושב בדיוק אותו הדבר. מפעם לפעם מתמקד הסיפור על אחת הדמויות, והיא מקבלת תווי פנים ואופי. טום, אחד המפוטרים הטריים, הגיע למשרד יום אחד חמוש באקדח פלסטיק וירה כדורי צבע בחבריו, תוך כדי שהוא מפחיד אותם עד מוות, אמבר נכנסה להריון מלארי, ממש לפני שפוטרה גם היא, ובני היה מאוהב נואשות במרשה, וכולם התעמרו ללא רחמים בג'ו פופ, האחראי עליהם. את הזמן עד לפיטוריהם העבירו ברי המזל במפגשים ליד מכונת הצילום או פינת הקפה, ובניסיונות להראות עסוקים, שכן פרויקטים חדשים לא נכנסו יותר. "היכולת להיראות עסוקים הייתה מהותית לתחושת היותנו חיוניים למשרד, וכמובן לתפיסתנו ככאלה בעיני השותפים, שיסיקו מעבודתנו שאי אפשר לפטר אותנו."

הפרוייקט היחיד שכן הגיע למשרד היה קמפיין בהתנדבות איך להצחיק נשים חולות בסרטן השד. אותו סרטן, כך התברר, שתקף את לין, השותפה האחראית עליהם. וכך, לאיטו, מתפורר המשרד במקביל לבועה.

אולם העולם המצטייר מן הספר מעורר שאלות שאינן קשורות רק לקריסת הכלכלה. "מה הטעם בכל זה? לא משנה. העבודה שלנו לא הייתה לשאול מה הטעם...מה הטעם בעוד שלט פרסומת בנמל תעופה או'הייר? בעוד עלון דואר פרסומי על שולחן המטבח? בהצלחה לכל מי שמגייס טיעונים בעד כל הגודש הזה. אם היינו צריכים לפקפק ולשאול מה הטעם, היינו מתדרדרים למשבר קיומי שעד מהרה היה גורם לנו לפקפק ביוזמה האמריקאית בכללה. היינו צריכים להזכיר לעצמנו שוב ושוב לשכוח את הטעם, להוריד את האף ולהתמקד במשימה הבודדת והמנותקת שניצבה לפנינו."

 

קבלו את מאחורי הקלעים של עולם הפרסום. אמנם לא קליל, אבל מעורר מחשבות.