אתמול נפתח שבוע הספר. מאז שאני זוכרת את עצמי, שבוע הספר הילך עלי קסם. חגיגה של ספרים וסופרים, שפע של כריכות שכולן מפתות וקוראות: "אותי, אותי..." שעות הייתי מסתובבת בין הדוכנים, מתענגת, עד שהצלחתי להחליט. לאח שלי, לעומת זאת, היה הרבה יותר קל: כל שנה יצא ספר נוסף בסדרת חסמבה, מאת יגאל מוסינזון, והיינו עומדים בתור, יחד עם עשרות ילדים אחרים, נרגשים לקבל הקדשה של סופר. גם היום הם עומדים שם, הסופרים. עדיין מכריזים עליהם ברמקול, אבל כבר אין עשרות ילדים שעומדים בתור. אורו של שבוע הספר הועם בשנים האחרונות, לאור זריחתם של מבצעי ההנחות המוטרפים שנמשכים במהלך כל השנה. אבל עדיין, החגיגה מושכת עשרות אלפי אנשים וילדים, שמראה ערימות ספרים מרחיב להם את הלב.

כמו בכל פעם כשאני חושבת על ספרים, עולה מולי אחד הספרים היפים ביותר שקראתי, מינוטאור, מאת בנימין תמוז.
"איש אחד, שהיה סוכן חשאי, החנה את מכוניתו השכורה בכיכר רטובה מגשם ונכנס אל האוטובוס הנוסע אל העיר. באותו יום מלאו לו ארבעים ואחת שנים, ובצנחו אל המושב הראשון שנזדמן לו עצם את עיניו ושקע בהרהורים שוממים על טיבו של יום ההולדת שלו. עצירת האוטובוס בתחנה הבאה העירה אותו מנמנומו והוא ראה שתי נערות צעירות מתיישבות בספסל הפנוי שלפניו. לנערה משמאל היו שערות שצבען כעין הנחושת; נחושת כהה, נוצצת בברק זהוב. שערותיה היו חלקות ואסופות אל עורפה בתוך סרט קטיפה שחור, שנקשר בעניבה מצולבת. הסרט, כמו השערות, התנכר בנקיון רענן, אותו נקיון ראשוני המצוי בדברים שהיד הממששת עדיין לא נגעה בהם. מי קשר את הסרט בקפידה כזו לעורפה, חשב האיש בן הארבעים ואחת. אחר כך חיכה לרגע שבו תפנה אל חברתה את צדודית פניה; וכשפנתה את חברתה והוא ראה את תווי הפנים, נפער פיו לצעקה, שהוחנקה באיבה. הנוסעים, מכל מקום, לא הגיבו."

אלכס, מתאהב אהבה נואשת בצעירה בת שבע עשרה שלא פגשה בו מעולם. אלכס הוא ישראלי, ואילו תיאה מתגוררת באנגליה. הוא שולח לה מכתבים, ולאט לאט היא נכבשת בקיסמו.

באמצעות המכתבים מתגלה סיפור חייו של אלכס, אשר נולד בארץ כצבר והתחנך בפנימייה חקלאית אך החינוך האירופאי מבית, של מוסיקה קלאסית וספרים, השאיר אותו תמיד זר לתרבות הישראלית. עבודתו כסוכן חשאי הביאה אותו להיות אזרח העולם, נודד בין ערי אירופה. תיאה, צעירה מקסימה, ברוכת כשרונות, אינה יודעת דבר על עיסוקו ומוצאו של הגבר שכותב אליה מכתבים מרגשים כל כך, העוסקים בספרות, בתרבות, בפילוסופיה, במוסיקה.

 "כמעט שמונה שנים אני קוראת את מכתביך, אך לעיתים רציתי שלעולם לא הייתה מתחיל לכתוב אלי. עכשיו אני רוצה שלעולם לא תפסיק. אין לי ספק שנפגש, למרות כל הנסיבות, הידועות והבלתי ידועות. וגם הגיע הזמן שתסביר למה בחרת בפרנץ קאפקא ולה כל המוסיקה היא של אותו אחד ויחיד? שלך, כפי שהטרף של הנמר, תיאה." 

 

חליפת המכתבים בין אלכס ותיאה הזו היא לב ליבו של הספר. במשך הזמן משתלטת דמותו הדומיננטית של אלכס על חייה של תיאה, והוא הופך להיות חלק ממעשיה ומשפיע על חייה, בלי שתראה אותו אפילו פעם אחת.

בנימין תמוז מיטיב לארוג מתח ורגש, אינטלקט ולב, תיאורי נוף ומולדת ויופי אנושי, לספר נפלא שאי אפשר להפסיק את הקריאה בו. מינוטאור הוא ספר דק. קראתי אותו לילה אחד, בעת לימודי באוניברסיטה בנשימה עצורה, במקום ללמוד למבחן. מאז עברו לא מעט שנים, וקראתי המון ספרים, רבים מהם מצויינים. ובכל זאת, כשאני חושבת על ספרים, זה הספר הראשון בערימה שלי.

אם עוד לא קראתם, לכו ותקראו. למרבה השמחה הוא יוצא במהדורות מחודשות שוב ושוב.