אפשר לזייף צחוק וחיבוק, מילה או חוזה חתום, אבל כוונות אמיתיות הכרוכות באהבה ובכנות, מזהים מיד. הן מורכבות מחוסר התחשבות (ככל האפשר) בשיקולים ארציים או בענייני קידום האגו, הן נוכחות במלוא עוצמתן מבלי שיידחפו לגרון. גם הנגישות, הפשטות, הפנמת צרכיו של האחר ושיתופו, האופטימיות והאמונה בטוב הקיים, משתלבים ללא מאמץ. "ספר האמקקות הגדול הראשון" של מיריק שניר (אם לתשעה!) עונה על כל התכונות האלה ואפילו קצת יותר - הוא מאפשר חופש פעולה מוחלט. לא רק שהוא מזמין לצייר ולקשקש על כל אחד מדפיו, אפשר גם לבחור לדלג בינות הטקסטים הרבים בלי רגשות אשם.
כמו הרבה ספרי ילדים מוצלחים החפים מיומרנות פדגוגית או אתית, נקודת המוצא של הספר היא שילוב רגיש של ריאליזם וסוריאליזם, של נעלם מסתורי בעל פוטנציאל להתגלות, של מציאות בדיונית ושל חומר גלם שלא עוצב (חיה הזויה שאי אפשר למצוא באנציקלופדיה). זו בעצם פלטפורמה ליצירתיות והקשבה המותחת את גבולות הטריטוריה, מנסחת את הפנטסטי עד קצה ההשתוללות האפשרית.
הספר נכתב בידי מספרים וציירים רבים (מגיל 3 ועד 83), - דבר ההופך אותו לקובץ קסום של רעיונות מופרכים ומופלאים כאחד. הוא אמנם מתווה מהלך נרטיבי מסוים כדי להעלות על פני השטח סוגיות מגוונות (חלומות, רגשות, עניינים חברתיים ובסוף אפילו מוות) בעזרת סדרה של שאלות, אך בה בעת הוא גם משרה תחושה נעימה של כאוטיות ואקראיות אסוציאטיבית, של מרחב ועושר פנימי. ביסודו, הספר הגדול והנפוח מדפים הוא תרגול והתנסות בנכס האנושי היקר מכל - הדמיון.
"ספר האמקקות הגדול (הראשון)", מיריק שניר, נוצה הוצאה לאור
