"האפר של אנג'לה" מאת פרנק מק'קורט
תרגום: עידית פז
ספריית מעריב, הד ארצי הוצאה לאור
התמזל מזלי והאיש שאיתי, חובב ספרים מושבע, הביא עימו לחיינו המשותפים נדוניה נאה של ספרים. יחד עם ספריי נוצרה ספרייה מכובדת בהחלט, ולמרבה הפלא מעטות בה הכפילויות. וכך קרה שלכל אחד מאיתנו יש כעת ספרים שיספיקו לשנים רבות.
אלא שביקור עם הילדים בספרייה האזורית, שינה את רשימת הקריאה שלי. למרות שיש בבית המון מה לקרוא, נחמד לפגוש בספרים שכיכבו ברשימות רבי המכר של שנים קודמות, ולא הספקתי לקרוא אותם. בקצב לידתם של הספרים החדשים בארצנו, רבים וטובים מהם אפילו לא מספיקים להיות רבי מכר וכבר נגזרת עליהם השכחה. הרי אנחנו בקושי מספיקים לקרוא את החדשים וכבר הם נעלמים מהחנויות, בבחינת "ישן מפני חדש תוציא". בספרייה, למרבה המזל, עדיין אפשר למצוא אותם.
אחד מאלה הוא הספר "האפר של אנג'לה" מאת פרנק מק'קורט, מאותם ספרים מדוברים שלא הספקתי לקרוא מאז יצא לאור בשנת 1997.
אנג'לה, נערה אירית שהיגרה לארצות הברית בזמן הרעב הגדול, פגשה שם את מי שיהיה בעלה, וכקתולים אדוקים החלו מיד להביא ילדים לעולם. מלאכי, הבעל, מתגלה כאיש נעים הליכות, אב מסור, אך שתיין כרוני אשר אינו מסוגל לפרנס את משפחתו ומאכזב אותם שוב ושוב. המשפחה נאלצת לחזור לאירלנד על מנת לבקש את עזרת הקרובים. חייהם בעיירה לימריק מתוארים על ידי פרנק מק'קורט מבעד לעיניו כילד. לימריק של שנות הארבעים של המאה הקודמת היא עיר של סימטאות צרות, מוצפות בגשם ובביוב העולה על גדותיו. הרטיבות נמצאת בכל, גם בקירות הקומה התחתונה בביתם העלוב, המכונה "אירלנד", לעומת הקומה העליונה היבשה והחמימה יותר, היא "איטליה". הילדים לבושים בסחבות ומתכסים במעילים ישנים במקום בשמיכות, המורים בבית הספר הקתולי מתעמרים בתלמידיהם ומכים אותם, ומעל הכל מרחף הפחד מאש הגיהנום המובטחת לחוטאים אשר לא הלכו לוידוי וזכו למחילה.
למרות שמדובר בספר אוטוביוגרפי, נטול עלילה כביכול, אי אפשר להניחו מהיד; בסגנון קולח וסוחף פורש הסופר למול עיננו המשתאות תיאור של עוני מן הסוג שאיננו יכולים אפילו לדמיין לעצמנו.גם כאשר שלושה מששת אחיו מתים בשל ההזנחה והרעב, אביו נוטש את משפחתו ואימו מקבצת נדבות, לא מאבד פרנק את שמחת החיים הבסיסית וההומור שהופכים את הספר למקסים כל כך.
פרנק מק'קורט הנער היגר בסופו של דבר לארה"ב ועיסוקו העיקרי היה מורה לכתיבה לבני נוער בתיכון. את הספר כתב רק כשהיה בן 65. להפתעתו, הוא הגיע לרוב רשימת רבי המכר, ומאז הפכו חייו לנטולי דאגות כלכליות, כפיצוי על שנות ילדותו העשוקות.
על אף שהספר רובו ככולו עוסק בעוני וברעב, וליבי יצא אל פרנק ואחיו שעושים ככל יכולתם לשרוד בעולם קר ואכזר, הקריאה בספר היתה מהנה מאד, שכן עצב וצחוק משמשים בו בערבוביה. מצאתי את עצמי חוזרת ומעלעלת בו, והוא ליווה את מחשבותי במשך ימים רבים. מניסיוני, אפשר וגם כדאי להקריא קטעים מהספר לילדים, כדי לזעזע קלות את עולמם השאנן ונטול הדאגות, ואולי להביא אותם להעריך מעט יותר את מה שכל כך מובן מאליו.
ועוד המלצה קטנה- חופשת הקיץ זה בדיוק הזמן לביקור משפחתי בספריה הקרובה, אם לא עשיתם זאת עד כה. על הערכים שתורמת קריאה לילדים אין צורך להכביר מילים ואילו אתם תגלו שם ספר שתמיד רציתם לקרוא.
נכתב על ידי יעל אורנן/ הרשימה התפרסמה בעיתון קו למושב
