תרגם מצרפתית: ניר רצ'קובסקי

כתר הוצאה לאור

 

 

נקישה קלה נשמעה בדלת המרפסת, ולמטבח נכנסה ר', שכנה יקרה, שבאה להחזיר ספר ששאלה ולקחת אחר. "תמליצי לי..."

נעמדתי מול הספרייה, עיני עוברות על כריכות הספרים. נעצרתי על הספר "נפשות אפורות". כן, זה יתאים. כמו רבים וטובים אחרים, הלך הספר הזה לאיבוד בין כמויות הספרים היוצאים לאור, ומכיוון שלא הגיע לרשימת רבי המכר, אבד...לא שומעים עליו, וחבל.

דוק של עצבות מלווה את קריאתו של הספר היפה הזה. מלנכוליה המתגלה כבר בעמודים הראשונים, ובאה לידי ביטוי הן בעלילה והן באופן שבו הוא כתוב.

צרפת, ימי מלחמת העולם הראשונה, עיירה צרפתית קטנה שהצליחה לחמוק מנוראות המלחמה. ההדים שלה נשמעו רק מרחוק, אך לא הפכו לחלק מחיי התושבים. בראשית המלחמה הגיעה לעיירה צעירה יפיפייה, ללמד בבית הספר המקומי. שלוש שנים לאחר מכן נתגלתה בסמוך לעיירה גופתה של ילדה בת עשר.  

"הכול נראה די מבולבל, כאילו אני עובר מנושא לנושא בלי שום קשר," כותב המחבר, "אבל בסופו של דבר זה כמו החיים שלי, שמורכבים רק מחלקים של פאזל שלא מתחברים זה לזה. כדי לנסות להבין אנשים צריך להעמיק ולחפור, עד השורשים. לא מספיק להעביר יד על הזמן, ללטף אותו כדי לתת לו מראה מחמיא: צריך לחפור בסדקים ובבקיעים שלו, לגרום לו להפריש את המוגלה."

המספר, היה שוטר בעיירה בזמן הפרשה. הוא חוזר לשם כמעט 30 שנה לאחר המקרה, כשכל הנוגעים בדבר כבר אינם בין החיים. תוך כדי תיאור המאורעות, אנו לומדים להכיר את הדמויות: דסטינה - התובע הגלמוד, הערירי, שחי בבית מפואר לבדו; השופט מיירק השמן, מעורר הסלידה; בעל הפונדק, ליזיה- המורה החדשה, ז'וזפין, ברב, קלמנס, קלולס וכל השאר שחיו בעיירה בימים ההם.

קלודל מיטיב לתאר את הדמויות ואת אורח החיים שלהן. דסטינה, התובע, "איש גבוה ויבש, שהזכיר ציפור קרירה מלכותית ומרוחקת. דיבר מעט, מרשים מאד. היו לו עיניים בהירות שנראו חסרות הבעה, שפתיים דקות, בלי שפם, מצח גבוה, שפם אפור." השופט, לעומתו היה בעל כרס, "שהשתפלה עד מעל לירכיים, ועורו, שהיה מבוקע וסמוק,"

 יש לו גחמה, לשופט, חיבה עזה ביצים שלוקות שאותן הוא מכנה 'פעוטות', ואינו מוותר על התענוג שבאכילתן, גם מול גופה של ילדה קטנה המוטלת לפניו. תיאור החלמון הנדבק לשפמו, בעוד הוא אוכל את הביצה בתאווה, כל כך מדוייק, עד כי מעורר בחילה מעצם הזילות שנוהג השופט בילדה המתה שמעמדה הנמוך, לא הקנה לה בעיניו את הכבוד מינימלי, שלא לדבר על חמלה.

העלילה מסתובבת סביב פענוח רצח הילדה, בתו של בעל הפונדק, "יפהפיית היום" היה כינוייה, אבל מהר מאד מתברר לקורא שיש בספר הזה הרבה יותר מפרשת רצח, שכן עצם הסיפור הוא התבוננות בנפשו של האדם, וזאת עושה קלודל בנאמנות. הטרגדיה האישית של המספר נחשפת, ויחד איתה הטרגדיות האחרות המצטלבות זו בזו, עד לסגירת המעגל.

משרה עצבות, אכן, אבל שובה לב.

 

נכתב על ידי יעל אורנן/ הרשימה התפרסמה בעיתון "קו למושב"