דלין מתיה

תרגם מאנגלית: אמציה פורת

עם עובד הוצאה לאור

 

 

לפעמים נדמה לי שהעולם הזה מאבד עצמו לדעת. בימים האחרונים אני מסתכלת בייאוש הולך וגובר על גינתי הפורחת, שימים שחונים נכונו לה. עוד מעט קט, יסתיימו הגשמים האחרונים של העונה, ולא נוכל להשקות. זו מחשבה קשה, אבל כפי הנראה - אין כל ברירה אחרת. הפרנו את האיזון, השתמשנו ביותר ממה שיש, ונגמר. המלכוד הנצחי שמצוי בו האדם המודרני בדורות האחרונים. המחשבה על המלכוד הזה הזכירה לי ספר נפלא – "הקפות ביער" מאת דלין מתייה, המתרחש במאה התשע עשרה, בדרום אפריקה, ובכל זאת...כמה רלוונטי.

שאול בארנארד, הוא בן למשפחה הולנדית של חוטבי עצים, נער מתבגר, שחי עם הוריו ואחיו ביער. שוכני היער כורתים עצים לפרנסתם והורגים פילים על מנת למכור את החיטים שלהם. חייהם חיים קשים ואומללים. שאול מואס בחיים האלה ומחליט למצוא לעצמו חיים חדשים. עוד כנער הוא מתקומם על העוול והניצול שעוברים חוטבי העצים - בתמימותם הם שותפים להרס היער, אינם מבינים כי הם מספקים את תאוות הבצע של סוחרי השנהב והעץ, ובמו ידיהם הורסים את המקום שבו הם חיים.

שאול מורד במסורת החוטבים ונאלץ לעזוב את היער ולחפש עבודה בעיירה, אצל מקדונלדס, סוחר העצים, איש אמיד ורע. בינו לבין ביתו של סוחר העצים, קייט, הולך ונרקם סיפור אהבה עדין, למרות התנגדות הסביבה, שכן שאול, הנחשב בקרב משפחתו כבוגד, מוחזק כבור ונחות בעיני אנשי העיירה. אולם גם הצלחתו בעבודתו אינה מביאה מנוח לנפשו. הוא מרגיש לכוד בין געגועיו ליער לבין סלידתו מחייהם של החוטבים.

"...היער נמסר לחסדי האדם, והאדם, קייט יקירתי, הוא היצור הלא-רחום יותר מכל על פני האדמה."

"אינני מסכימה לדעתך. אני מכירה יוצאים מהכלל ואתה אחד מהם."

"אל תתני לרמות אותך בקלות. האדם רחום וחנון הוא כל זמן שנוח לו וכל זמן שאין רחמיו עומדים בינו ובין דברים אחרים. נראה לי שלפי שעה הממשל שוקל את העץ כנגד הזהב על אותם המאזניים, בסופו של דבר יהיה הזהב כבד יותר ויכריע את הכף, כי החופרים דורשים זאת, ולכן הממשל חנון ורחום, ופירוש הדבר שהחופרים יהיו רשאים להשחית את היער הזה כרצונם. ואת היער הגול הנמוך מזה החוטבים משחיתים, כי עליהם להתפרנס ולחיות. בטן רעבה וילדים רעבים אינם יודעים רחמים לדברים שאין הם מבינים...את רואה איפא, קייט, מטעם זה או זה האדם לוקח לו תמיד יותר מן הדרוש לו ויותר ממה שהוא זכאי לקחת...ראיתי את היער הזה נפצע – לא אשאר לראות אותו מת."

אך כמה ימים לפני עזיבתו את האזור לתמיד, חוזר שאול ליער על מנת לעלות על עקבותיו של פיל המכונה "זקן הרגל". "זקן רגל" הוא הפיל הגדול והזקן ביותר ביער, אימת החוטבים כולם. אמונה תפלה של החוטבים קבעה שאם יקראו לפיל – 'פיל' הוא יבוא אליהם ויהרוג אותם. לכן יש לקרוא לו בכינוי בלבד. אולם לשאול נדמה היה תמיד שבינו לבין "זקן רגל" קיים קשר מיוחד, של שניים שאינם הולכים עם העדר. לעיתים היה נדמה לו ש"זקן רגל" שומר עליו. לכן החליט שאם נגזר דינו של "זקן רגל" יהיה זה הוא ולא אחר אשר ייקח את חייו, כך ימנע ממנו סבל ולא יגזלו את החיטים שלו.

רוב רובו של הספר מתרחש במהלך המרדף של שאול אחר הפיל. במשך ימים רבים הוא מחפש אחריו, בסבך היער, בעוד הזיכרונות מציפים אותו ואיתם מגיעות תובנות על חייהם של הסובבים אותו ועל חייו שלו. דווקא אז, הוא מצליח להתיר את הסבך בנפשו, ומוצא שביל לעתיד ולתקווה.

ספר מרגש ומקסים, נוגע ללב ומותח. אך מעבר לדרמה היוצאת מן הכלל שטווה הסופרת, עובר מסר מאד עמוק בכל הקשור ליחסים שבין האדם לטבע, מעורר מחשבה.

השם "הקפות ביער" מסמל את המלכוד שבו נמצא שאול -  בין משיכתו ליער, לבין רצונו לברוח מחייהם הפשוטים של חוטבי העצים, וגם את המלכוד שבו נמצא האדם - בין סיפוק הצרכים שלו לבין ההרס שהוא גורם לטבע.