תרגם מאנגלית: אדם זרטל

זב"מ הוצאה לאור

 

 

 

סוף סוף ירד שוב הגשם. לפני שבועיים כבר חשבנו שהגיע החורף, בשל שבוע אחד גשום ומלבב, ואז התהפך מזג האוויר כדרכו בסתיו, כאילו שכח שכבר נובמבר ובאמת הגיע הזמן לחורף. אבל היום היו אלה גשמי ברכה אמיתיים. השמיים התכסו עננים והורידו גשם קל, נחמד, ושוב יצאה השמש וגשם וחוזר חלילה. אחרי הגשם נשאר האוויר צלול ומקסים, מעורר רצון  להתפייט. לו הייתי וירג'ניה וולף, הייתי מוצאת את המילים הנכונות.

 

"היה זה אביב לא ברור. עננים בכחול וארגמן שטו מעל האדמה, שלוחיו של מזג אויר משתנה והולך. באזורי הכפר התבוננו האיכרים אל השדות במבטים מלאי חשש; אף בלונדון נפתחו ונסגרו המטריות חליפות, והאנשים הסתכלו את השמיים. ואולם מזג אויר כזה היה צפוי בחודש אפריל....עם שקיעת החמה ניצתו מיליון פנסי גז בכלובי הזכוכית שלהם, שעינם כנוצת עין הטווס, אך המרצפת נתנמרה בטלאים גדולים של אפלה. האור המעורב מן המנורות ומן השמש השוקעת נשקף מראי המים השלו של הבריכה העגולה וממי הסרפנטינה כאחד. סועדים בחוץ, שמרכבתם שעטה על גבי הגשר, השקיפו לרגע על המראה. לבסוף עלה הירח כמטבע מלוטשת, ואף כי הואפל מעט פה ושם בקרעי עננים, הוא זרח מתוך שלווה, מתוך רצינות, או שמא מתוך אדישות גמורה."

את הקטע הזה, הפותח את ספרה של וירג'יניה וולף "השנים", קראתי שוב ושוב. כל כך נפלאה בעיני כתיבתה. יכולתה לתיאורים כגון אלו, שובה את הלב והלשון- שמגלגלת בהנאה מרובה את המילים. באחת עברתי ללונדון של סוף המאה התשע-עשרה, כרכרות ומרכבות זורמות ברחובות, גבירות הדורות בשמלות תפוחות ונערות משרתות המזוגות תה מקומקומים כסופים...אנגליה של סוף התקופה הויקטוריאנית, דקה לפני המאה העשרים על כל תהפוכותיה.

הספר מתאר את קורותיהם של בני משפחת פרג'יטר במשך חצי מאה, מ- 1880 ועד שנות השלושים של המאה העשרים.

קולונל פרג'יטר, אבי המשפחה, מבלה אצל פילגשו בעוד אשתו שוכבת על ערש הדווי. הקולונל מנהל את ביתו וילדיו ביד רמה, בסגנון הויקטוריאני השמרני. ילדיו נאבקים לחמוק ממרותו ומן השיטה החברתית המדכאה, אך אינם מורדים בה. גם לאחר מות האב, אין בכוחם ליצור שינוי חברתי אמיתי. בין פרק לפרק עוברות כמה שנים, ואנו עוקבים אחרי כל אחד מבני המשפחה, ומאמציו למצוא את דרכו בעולם המשתנה.

תיאור המהפך שעוברת החברה הויקטוריאנית מרתק, אך עיקר ההנאה שלי מהספר נבעה מכישרון הכתיבה הנדיר ומעורר הערצה של וירג'יניה וולף. יכולתה המופלאה לכתיבת תיאורים כמו זה המצוטט לעיל (אחד מיני רבים), והבנתה העמוקה בנפש האדם, שבאה לידי ביטוי בכתיבתה - היו בשבילי עונג צרוף.

לאור הדלות הלשונית של ספרים רבים כל כך (שלא לדבר על שפת הבובליל המציפה את המרקע), ספר זה היה בשבילי תזכורת איך אפשר וצריך לכתוב. למרבה הצער,את הספר השנים אפשר למצוא רק בספריות, אבל את ספריה האחרים (חדר משלך, מרת דאלווי, ועוד רבים) ניתן להשיג ללא קושי.

 

אם חשקה נפשכם לברוח מתלאות היומיום למחוזות אחרים, וללכת שבי אחר הקסם שמילים יכולות ליצור, קראו אחד מספריה. נכון, זו לא קריאה קלה. אבל לא תצטערו.