התמוטטות

מאת ג'ארד דיימונד

תרגם: עמנואל לוטם

הוצאת מטר

 

 

"לא לשכוח את הכנרת!" אני דופקת על הדלת של חדר האמבטיה - זה המשפט הקבוע שלי למאריכים במקלחת.

ואכן מחסור במים, התחממות כדור הארץ, זיהום אויר...מושגים אלו הפכו כבר לחלק מחיי היומיום שלנו. לפעמים נדמה שדווקא שימוש היתר שעושים בהם מחליש את כוחם. האוזן מתרגלת להטפה לחסכון בחשמל, ולקמפיינים מפחידים-לרגע בטלויזיה בסגנון "אין לנו מים," והירוק הזה שנדמה שכולם מתהדרים בו עכשיו, הופך לטרנד, לסיסמא ריקה ללא תוכן אמיתי.

אלא שאנו באמת מצויים במשבר אקלימי חמור, הכנרת שלנו אכן נסוגה והולכת, ישנה עלייה דרמטית במספר הסופות ההרסניות בעולם, ומזג אויר קיצוני כבר לא מפתיע אף אחד. אמנם יש פרטים (כמוני) שמתייחסים ברצינות לנושא ועושים ככל יכולתם לחסוך במים, לא לקחת שקיות ניילון ולכבות כל נורה שדולקת לחינם. אבל ככלל, כאנושות, אנחנו עדיין מסרבים להפנים את העובדה שלמעשי ידי אדם יכולה להיות השפעה הרסנית על העולם. בין אם מדובר בהתחממות, במים, בשקיות ניילון או ביצור חשמל- הכל מסתכם במשוואה אחת מאד פשוטה: אנחנו מבזבזים יותר משאבים ממה שכדור הארץ מסוגל להעמיד לרשותנו.

כותרת המשנה בספר "התמוטטות" היא "מדוע נפלו הציביליזציות הגדולות של העבר?" ואפשר לטעות בו ולחשוב שמדובר בספר היסטוריה. אלא שג'ארד דיימונד הוא בכלל פרופסור לגיאוגרפיה, ובספר המצויין הזה הוא מנתח את סיפורן של התמוטטות הציביליזציות המפוארות בהיסטוריה מנקודת ראות מקורית:

דיימונד טוען שציביליזציה אשר לא השכילה לנהל את משאבי הטבע בתבונה- פשוט נעלמה. באמצעות שורה של סיפורים מרתקים הוא מביא שוב ושוב הוכחות לטענה כי כאשר כורתים יותר מדי עצים, מפרים את האיזון הדמוגרפי, מכחידים בעלי חיים, משתמשים במשאבי הקרקע בלי מחשבה- זו מעין "התאבדות אקולוגית" המביאה להכחדת החברה האנושית.

הסיפור של גרינלנד הוויקינגית מדגים זאת היטב: בתחילת דרכה שגשגה המושבה בגרינלנד. אך המתיישבים החלו לשרוף את עצי החורש כדי לפנות קרקע למרעה, וכרתו את השאר לבנייה והסקה. העצים לא יכלו לשוב ולצמוח בשל המרעה, וכתוצאה מכך איבדה האדמה את מעטה הצמחים שהגן עליה מפני סחף, ועמקים שלמים איבדו את אדמתם הפורייה. מהר מאד נוצר מחסור בעץ אשר בבתקופה ההיא היווה אחד מהמשאבים העיקריים הנדרשים לחיי בני האדם, במיוחד בצפון הקר. הגרלנדים החלו להשתמש בכבול, זבל ועצמות בעלי חיים להסקה, במקום לדישון השדות וכך הלכה והתדלדלה עם השנים תנובת השדות עד לרעב. המחסור בעצי הסקה פגע גם ביכולת הפקת הברזל של הגרלנדים, ובסופו של דבר הם איבדו את יתרונם היחסי מול הילידים האינואיטים. כך, ניצול יתר של משאבי הקרקע הוא שהביא לשילוב של רעב, קור ותבוסה מול האינואיטים, ולקץ הישוב הוויקינגי בגרנלנד.

הספר כתוב בשפה קלה וברורה, ולמרות עוביו הניכר (כ- 500 עמודים) הוא נקרא בשטף. דיימונד משכיל להביא דוגמאות רבות, מעניינות ומאתגרות, המתבססות על ממצאים ארכיאולוגיים וגיאוגרפיים, החל מחקלאות מדברית ועד לוויקינגים. בחלקו האחרון של הספר הוא מתייחס כמובן ל"לקחים שימושיים".

שאלתו- "האם זה יכול לקרות גם לנו?" מהדהדת באוזני הקורא לאורך כל הספר. אי אפשר שלא לתהות לגבי גורל הציוויליזציה הנוכחית, או במילותיו של דיימונד "האם יבואו יום אחד תיירים ללטוש עיניים נדהמות בשלדיהם של גורדי השחקים בניו יורק, כדרך שאנו בוהים כיום בחורבותיהן המוקפות ג'ונגל של ערי המאיה?"

ובכן,  במידה ולא נשכיל לעצור לרגע את המירוץ המטורף של ניצול משאבי כוכב הלכת הזה, שינוי הרגלי הצריכה שלנו והיחס שלנו למשאבי הטבע, סביר להניח שזה מה שיקרה. יחד עם זאת דיימונד מביא דוגמאות של אוכלוסיות שלמות שכן השכילו לנהל את משאבי הטבע שלהן.  עוד לא מאוחר מדי...

נכתב על ידי יעל אורנן/ הרשימה התפרסמה בעיתון קו למושב