הוצאת זמורה -ביתן

תרגם מאנגלית: אברהם קדימה

 

 

ממש מול הבית שלנו נמצאת חווה אורגנית לתפארת. חוץ מאשר הירקות המצויינים ששמעם יצא בכל האיזור, מצוי בחווה דיר, מקום משכנן של עדר עיזים משגשג, אשר בעונת החליבה מספק גבינת עיזים מעולה לתושבי האיזור. מאחר ואנו מקורבים לבעלי החווה, שמענו לא מעט מסיפורי ה"עיזות". שלא כבדיר מתועש, לכל עז בדיר יש כינוי, בהתאם לאופייה, כפי שהיה נהוג פעם. בעונת ההמלטה, ידיהם מלאות עבודה בטיפול בגדיים, ולעיתים, אין ברירה, גם בעזרה לעז הכורעת להמליט באמצע הלילה, ולא אחת מצא עצמו חברנו מושיט יד, תרתי משמע...

הסיפורים שלו נשמעו לי ממש כמו הסיפורים של ג'יימס הריוט. ספרו "כל היצורים גדולים כקטנים", היה אחד מהספרים האהובים עלי כנערה, וגם היום – לשמחתי, מצאתי שלא נס ליחו.

ד"ר הריוט היה רופא חיות, וטרינר, ביורק שייר הכפרית שבאנגליה, במחצית הראשונה של המאה העשרים. היתה לו מרפאה שאליה היו מביאים את החיות לטיפולו, אולם את רוב עיתותיו הוא היה מבלה בין החוות – נענה לקריאותיהם של איכרים קשיי יום, ולעיתים גם קשיי עורף – בטיפול בחיות המשק. אחד התיאורים הנפלאים ביותר בספר הוא של המלטת עגל. ההמלטה הסתבכה והדוקטור הוזנק באמצע הלילה לעזרה. שעות ארוכות ומייגעות עוברות עליו בניסיון לאחוז בעגל ההפוך ולמושכו מכרסה של אימו ולבסוף הוא מצליח, למרות ספקנותם של בעלי החווה.

"אחזתי את העגל בכרעיו הקדמיות ומשכתיו לעבר ראש אימו. הפרה רבצה על צידה האחד וראשה היה שרוע בליאות לאורך הרצפה המחוספסת. צלעותיה עלו וירדו ועיניה היו עצומות כמעט: נראתה כאילו דבר שבעולם אינו אכפת לה עוד. אחר חשה את גוף העגל כנגד פניה, והנה עבר גלגול עליה: פקחה את עיניה לרווחה וחרטומה החל מרחרח-מגשש את היצור החדש. מדי רחרוח ברחרוח גברה התעניינותה, היא התחילה מאמצת את בית החזה שלה, רחרחה את העגל וגששה את כולו, ותוך כדי אלה העמיקה להמות בחזה שלה. אחר החלה מלקקת את גופו כולו, בלי שתדלג על שום מקום. הטבע מספק את העיסוי המעורר המושלם לעת אשר כזו, והיצור הקטן קישת את גבו בהיגרר גבשושיותיה המחוספסות של הלשון על פני עורו. מקץ דקה אחת נענע את ראשו וניסה לשבת בזקיפות. צחקקתי. זה היה מחזה כלבבי. הנס הקטן . דבר מעין זה, כך הרגשתי, לעולם לא יהיה תפל ונדוש, ויהא מספר הפעמים שאזכה לחזות בו אשר יהיה."   

וכך ממשיך הווטרינר הצעיר לספר את קורותיו בהומור, חכמה ושנינות; כיצד טיפל בסוסים, בחזירים, בכלבים וחתולים, כשהוא שרוע על גבי רצפה קרה בדיר או אסם, באמצע שדה, בתעלת זבל, ובאורוות לאין ספור. כל סיפוריו שזורים באהבה, רוך ועדינות לבעלי חיים ובעיקר, פליאה והשתאות אל מול מעשי הבריאה. לא נפקד מהם גם מקומם של בני האדם, אם כי נראה שלרוב החיות חביבות עליו יותר מבעליהן.

לא מעט וטרינרים חייבים את בחירתם במקצוע  לספר זה, שפתח עבורם ביד אוהבת אשנב לעולם החיות. אבל כל אחד ימצא בספר הזה את אותו ה"דבר" שגורם לך לחייך במשך הקריאה, ובתומה, להניח אותו על המדף מתוך ידיעה ברורה שלספר הזה תחזור שוב.

ג'ימס הריוט הוא שם העט של ג'יימס אלפרד ווייט, והוא אכן היה וטרינר. גם כאשר ספריו זכו לפופולאריות רבה, הוא המשיך לעבוד כוטרינר עד יומו האחרון.