תרגמה מאנגלית: אביבה אגמון

זמורה ביתן הוצאה לאור

 

  

אני לא טיפוס של ספרי מודעות למיניהם. אינני נוטה להיעזר בספרי הדרכה בכלל, ובפרט באלו הנוטים להסביר לי כיצד עלי לחיות את חיי. למרות זאת, ספר אחד שנכלל בקטגוריה הזו, מצא את דרכו למדף הספרים שלי.

לפני מספר שנים, בתקופה מדכדכת למדי, נתקלתי במשפט הבא: "אתה מחליט החלטות, אתה לוקח את המכחול שלך, בוחר את הצבעים, צובע את גן העדן שלך ואחר כך עלייך לחיות בו. צייר לך גיהנום אם אתה רוצה, אולם אל תאשים אותי.רק אתה יכול להיות אחראי לכך שאינך אתה עצמך."

המשפט הופיע בספר "לחיות ולאהוב" מאת ליאו בוסקאליה, ושיקף מולי את מה שהייתי צריכה להבין באותו זמן: מה שאעשה מהחיים שלי, ואיך שהם יראו-  תלוי רק בי.

מצאתי את עצמי חוזרת לקרוא בספר הזה יותר מפעם אחת, שכן התובנות שהוא נושא עימו אינן מהסוג שמחייב תקופה קשה בחיים כדי להשכיל מהן, הוא נכון לקריאה בכל עת.

ד"ר ליאו בוסקאליה הוא בן למשפחה איטלקית שגדל בארה"ב ורוב שנותיו עבד כמורה בבית ספר. את התובנות שרכש במהלך עבודתו עם ילדים, וכבן למשפחה גודלה ותוססת, הוא חולק עם קוראיו בסדרת הרצאות המובאות כלשונן בספר.

באמצעות אינספור ציטוטים - החל מבודהא, דרך הקבלה, הנסיך הקטן, יוג'ן אוניל, ואן גוך, מרטין בובר, ועוד ועוד סופרים, משוררים והוגי דיעות- מעביר בוסקאליה את מסריו. למעשה שום דבר ממה שהוא אומר אינו חדש: אהוב את עצמך, היה ספונטאני, אל תבזבז את החיים, אל תשכח לתת, היאבק תמיד כדי להיות אתה עצמך, האחריות היא רק שלך... אלא שהספר קולח ומעניין, מתובל בסיפורים רבים ולא נופל למלכודות של נדושות ושעמום. יתרה מכך, הוא כתוב בהתלהבות ואופטימיות כל כך גדולה, שהיא פשוט מדבקת...

בעת שבה הדיונים על חינוך עומדים על סדר היום, דעותיו לגבי הוראה ראויות לתשומת לב. רוב הביקורת שלו מופנית כלפי השיטה, המפספסת את הילד היחיד, ומקדשת את הסטנדרטי. הוא מבחינתו היה משנה לגמרי את דרך הלימוד, "אין מורה שלימד אי-פעם משהו. בני אדם לומדים בעצמם," הוא אומר, תפקיד המורה בעיניו הוא "להדריך, להתלהב ולהבין בעצמך, לפרוש את הדברים לפני הילדים ולומר להם 'ראו כמה זה נפלא. בואו והצטרפו אלי לסעודה... החיים הם סעודת מלכים ורוב הטיפשים מתים מרעב". ואמנם, כמורה, הוא איפשר לילדים לטפס על עצים, למשש עלים וללמוד על טיל בליסטי במקום חומר הלימוד המשעמם.

אלא שאמירותיו של בוסקאליה על החינוך משמשות אותו כדי לחלוק את רעיונותיו לגבי החיים בכלל. "אני אוהב לחשוב שביום לידתכם קיבלתם את העולם כמתנת לידה- קופסת פלאים ארוזה בסרטים נהדרים! יש אנשים שאינם טורחים כלל להתיר את הסרטים, שלא לדבר כלל על פתיחת הקופסה...אינני יודע מה דעתכם, אולם אני אינני רוצה להחמיץ את מה שהחיים מביאים לי."

אם אתם מרגישים שהחיים לא מחייכים אליכם, ואתם זקוקים למנה של אופטימיות- זה הספר.