על הנוחות מאת ארנה קזין
הוצאת בבל
מנהג אצלנו במושב, לקראת החלפת העונות, לארגן "החלפת בגדים". כל משפחה מביאה את הבגדים שאינה צריכה, וכולם שופכים את הבגדים על מחצלת אחת גדולה, ואז מתחילה חגיגת מדידות...שהרי, בעת החלפת הבגדים מקיץ לחורף, ומחורף לקיץ, תמיד נשארות ערימות מחוץ לארון. בגדים טובים לגמרי, אלא שמסיבות כאלו ואחרות אבד חינם בעיני בעליהם, אבל הם מוצאים חן מאד בעיני הזולת.
השנה הגדלנו לעשות, וערכנו "garage sale" לכל הדברים שאיננו צריכים אותם יותר, היה נפלא לראות איך הדברים האלו מוצאים דרכם לאנשים שכן צריכים אותם. גיליתי, שהרבה יותר קל לשחרר "דברים" למישהו אחר מאשר לפח. הרי אנחנו לא באמת צריכים את כל הדברים האלו שמצטברים להם בבית. למעשה, אנחנו לא צריכים את רובם.
נושא תרבות הצריכה חודר יותר ויותר למודעות הכללית, ואותי, באופן אישי, הוא מטריד. לאחרונה, פעלנו לתרגום סרטה המצויין של אנני לנגפורד story of stuff (סיפורם של הדברים), אשר מיטיב כל כך לתאר במילים מדוייקות ובאיורים ברורים את עולם הצריכה שבו אנו חיים.
בספרה של ארנה קזין, "על הנוחות" מוצג הנושא מכיוון אחר. טענתה העיקרית היא שעולם הצריכה מכוון לדבר אחד- לכך שנרגיש יותר נוח, שנהיה צרכנים שמחים ופעילים ונמשיך להפעיל את מכונת הצרכנות הפועלת ללא ליאות. לכן, טוענת המחברת, אנחנו קונים באיקאה כי זה נוח, אפילו שהמוצרים עצמם לא טובים במיוחד ולא זולים במיוחד, אבל לא צריך להסתובב מיוזעים ברחובות הערים ולא צריך להסתבך עם בעלי מלאכה, ולא להתאמץ ולעשות סקר שוק, ולא לחשוב בכלל. כל החנות כולה היא אשלייה של נוחות, שמוכרת בקלות את אותו סגנון חיים לכולם ובה בעת מוחקת לגמרי שכבה שלמה של בעלי מלאכה, אומנים ומיני סוחרים קטנים אחרים, שאיננו נתקלים בהם יותר.
באותו אופן ממשיכה ארנה קזין ומנתחת תופעות צריכה נוספות, כגון הקרוקס, המים המינרלים, הפיליפינית, הצימר, ונציגי השירות, ולאט לאט מתחוורת לקורא העובדה שהוא למעשה שבוי...
" אנחנו כבר לא צריכים לחכות בתור. אנחנו כבר לא צריכים ללכת ברגל כדי להגיע ממקום למקום. אנחנו נכנסים למכונית הממוזגת בפרוור, עולים על כביש 6, מגיעים לקניון הממוזג, או לאיקאה, חונים בפתחם, עולים המדרגות הנעות.אנחנו משלמים חשבונות ארנונה וטלפון באמצעות המענה הקולי הממוחשב, או בהוראת קבע. ..מזמינים מונית, עולים במעלית. מורידים סרט באינטרנט מיד כשהוא עולה לאויר גם אם זה לא חוקי. מטעינים שיר במחשב. לא צריך להתעכב. לא מחכים כבר לשום דבר, לאף אחד. צורכים עכשיו ועוברים מיד לדבר הבא... אנחנו כבר לא נקראים לחסוך כסף. להפך, קוראים לנו להוציא כמה שיותר, לקחת הלוואות, לפרוס לתשלומים, לשלם ריבית, העיקר לצרוך. אבל אנחנו נקראים לחסוך בזמן. או ליתר דיוק לקצר כל פרק זמן שאינו מוקדש לצריכה או לפרנסה. כל זמן שמוקדש לשוטטות, לחיפוש, לדרך, להיתקלות, לשיחה, למפגש, להמתנה, לחיכוך עם העולם, למחשבה, הוא בחזקת אי-נוחות זמנית."
"ומה קרה לזמן שהתפנה לנו מרוב נציגי שירות יעילים, מענים קוליים ותנועה מהירה?" שואלת ארנה, ועונה: "האם רק עבדנו שעות רבות יותר כדי להגדיל את ההכנסה שתגדיל את הצריכה? האם יצרנו משהו חדש? האם הרחבנו את אופקינו או צמצמנו אותם?...
כולנו מתבקשים להתרכז בעצמנו, לשים את הצרכים שלנו בראש סדר העדיפויות, להתנהג באדישות אנוכית, דווקא כדי להניע את גלגלי הכלכלה וכדי להצמיח את החברה. כביכול, רק אם ידאג כל אחד לעצמו, תדאג היד הנעלמה לכולם. ובעידן הנוחות, עדיפה האדישות הידידותית על פני הייסורים מחוללי המהומות."
בניגוד לאזהרה המופיעה על כריכת הספר- הספר מאד נוח לקריאה, פרקיו קצרים, שפתו קלה, הוא אינו מכביד על הקורא. רק רעיונותיו, אכן, גורמים לאי נוחות המתלווה למי שמגלה לפתע שהוא כבול בכבלים של זהב. ומכאן, כל אחד ומסקנותיו הוא.
נכתב על ידי יעל אורנן/ הרשימה התפרסמה בעיתון קו למושב
