צבע המים
מאת ג'יימס מקברייד
תרגמה מאנגלית זיוה יבין
הוצאת כנרת
סוף הקיץ, ובאויר מתפשטת אותה תכונה מוכרת לקראת תחילת שנת הלימודים. התרגשות-מה לקראת היום הראשון ניכרת גם בקרב ארבעת בני העשרה הציניקנים שלנו, אך היא תעלם מן הסתם כבר ביום השלישי. בין רשימות ציוד, ספרי לימוד ועדכונים, לבין ביקורים בחנויות להשלמת כל הנדרש, עולים בי הרהורים כבדי משקל על משמעותו של בית הספר בחיים, על חשיבותה של השכלה, ועל התפקיד החמקמק של הורים בכל הקשור לחינוך, ובית הספר בפרט: לכוון - אך בלי להלחיץ, להיות מעורבים ושותפים - אבל לא להיכנס לנשמה, לתמוך במינון הנכון...ומהו? זו שאלה שהתשובה עליה משתנה משנה לשנה, ומילד לילד.
"צבע המים" הואסיפורו האמיתי של ג'יימס מקברייד, מוסיקאי ועיתונאי, אשר כתב בהיותו בן שלושים ספר אוטוביוגרפי על חייו כבנם של אב שחור ואם לבנה. אימו האלמנה גידלה לבדה את ילדיה, שנים עשר אחים ואחיות - שחורים כולם - באחת השכונות השחורות של ברוקלין בניו יורק.
מסעו האישי של ג'יימס חושף אט אט את סיפורה של אימו, רות, הגיבורה האמיתית של הספר: היא היתה בת להורים יהודיים, פליטים מפולין, שגרו בעיירה דרומית. בהיותה נערה ברחה מאביה המרושע והגזען, אל בני המקום השחורים, שקיבלו אותה באהבה. הנידוי הכואב של משפחתה דוחף אותה למצוא נחמה בזרועות הנצרות השחורה, והיא הפכה לנוצריה אדוקה.
אבל מבין הכאב והסבל המתוארים בספר, נגלית האם כדמות חזקה ודומיננטית, אופטימית תמיד. גם בסביבה דלה וחסרת אמצעים, של פשע וסמים, אין דבר החשוב יותר בעיני רות מאשר השכלתם של ילדיה. למרות הקשיים היא לא מוותרת ועושה הכל על מנת להעניק לכל שניים עשר הילדים את החינוך וההשכלה הטובים ביותר שאפשר למצוא. בעזרת מלגות, קרנות ומה לא, היא מצליחה לעשות את הבלתי אפשרי, וכל ילדיה הופכים לבעלי מקצועות ובוגריאוניברסיטאות:שני רופאים, אחות ראשית, פסיכולוגית, ד''ר להיסטוריה, פרופסור לכימיה, מנהלתמרפאה, שני מורים בעלי תואר שני בהוראה, מהנדס מחשבים, ושני סטודנטים.
הספר מביא במקביל לסיפורה של האם את חוויותיו של ג'יימס. ילד הגדל בזהות חצויה מלאה בסימני שאלה, בצל הסטראוטיפים הרווחים באמריקה של שנות ה-60: שחור, אך בן לאם לבנה, יהודיה לשעבר וכיום נוצריה אדוקה. ג'יימס הילד שואל את אימו האם אלוהים אוהב יותר את השחורים או את הלבנים, ובכלל "איזהצבע יש לרוח של אלוהים?"
'אלוהים הוא בצבע המים." עונה האם.
ספר לא ארוך, מקסים ומומלץ ביותר. 239 עמודים הכתובים בסגנון שוטף וקריא, מגוללים סיפור מופלא של אמונה ואהבה. מסוג הספרים שנשארים איתך, ולא פג זכרונם.
בזכות הספר הזה אפשר להמשיך להאמין בכוח הרצון, בהשפעתה של אהבת אם וגם, כן – בחשיבותה של השכלה. ניצחון האופטימיות.
נכתב על ידי יעל אורנן/ הרשימה התפרסמה בעיתון קו למושב
