צפלין
תמר וייס
סדרת נובלה
כתר הוצאה לאור
את קוראי הספרים אפשר לחלק לשניים: אלה הקוראים את גב הספר לפני שקוראים את הספר עצמו, ואלה שהופכים אותו רק אחרי שסיימו את הקריאה. אני נמנית עם האחרונים. תמיד נראה לי שהטקסט בגב הספר יחשוף יותר ממה שהייתי רוצה, ולכן אני עושה כל מאמץ שלא לקרוא.
אז איך בוחרים ספר? כמובן שהכריכה משחקת תפקיד ביצירת הרושם הראשון שגורם לקורא הפוטנציאלי לשלוח ידו אל הספר. גם לביקורות והמלצות יש חשיבות. אבל הדרך שלי לבחור היא לקרוא עמוד או שניים ראשונים. כאשר אני צריכה לבחור בין כמה ספרים, או אז, כמו ילד שטועם את כל הממתקים כדי להחליט מה הכי טעים, אני קוראת עמוד ראשון מכל אחד מהם.
כזו ערימה עמדה מולי בשבוע שעבר. ביניהם היה צפלין, מסדרת נובלה (כתר הוצאה לאור) המאופיינת בכריכה קשה בעלת מרקם דמוי בד. הספרים קטנים מהרגיל, וגודל האותיות גדול מהמקובל. כל אלה, בלווית סימניית בד אדומה מבריקה, קסמו לי מיד. אך כשלקחתי אותו כדי לקרוא את העמוד הראשון, בלי משים הגעתי לעמוד 20...וכל שאר הספרים נדחו לפעם הבאה.
הספר מתאר שבוע בחייו של זוג צעיר, דתי - מיום שבת עד יום שבת. נעמה וישי, נשואים מזה ארבעה חודשים. גרים במודיעין, הוא עובד בחברת מחשבים והיא בתקופת חיפוש עבודה. לכאורה, שום דבר מסעיר לא קורה באותו שבוע של חנוכה, למעט מות סבתה של נעמה.
בגוף ראשון ובשני קולות מתוארת שגרת יומם, פעם נעמה ובמקביל ישי: קימה בבוקר ("הוא מנשק לפרידה, ואני נחלצת, מתוקה, מדבש זיעת השינה תחת פוך בחורף לא חורף הזה"), יציאה לעבודה ("פותח את הדלת בתנופה, זורק את התיק למושב האחורי, מתיישב, מפעיל רדיו, מתניע") ארוחות השבת ("צריך לחמם את שני תפוחי האדמה הממולאים ואת מאפה הפלפלים בעגבניות שהכנו מבעוד יום שישי, שתהיה ארוחה שתתאים לקידוש של ישי"). אך מכיון שכל דמות מתארת את מעשיה היא, נכללים בתיאור גם המחשבות, החזיונות, הרצונות, חיבוטי הנפש והרגשות, ואט אט נחשפת דמותן הפנימית, הנסתרת. כל כך קשות לנעמה מלאכות הבית הפשוטות, וכל חיתוך ירקות לסלט הוא סיבה לגאווה. ובראשו של ישי מהדהד שוב ושוב המשפט "כמעט שלא חזרתי אליך" ביושבו מול נעמה, אהובתו. גם לחפצים יש ישות משלהם, שמתקיימת רק במוחם של נעמה וישי, הרצפה גולשת ברכות בזמן התפילה, שאגה עמומההעולה ממגירת המקרר... כל אלו יחדיו מצטרפים לעולם שלם של מציאות קיימת ומדומה. צורת הכתיבה המיוחדת של תמר וויס, תורמת לאוירת המציאות-לא מציאותית הזו, והדיאלוגים בספר מובאים בערבוב של גוף שלישי וראשון, ללא מרכאות כמקובל.
למרות התיאורים הרבים והמפורטים, אין בהם טרחנות או שעמום. להיפך, זוהי נובלה כתובה היטב, נעימה ומענגת. בכל הימים בהם קראתי את הספר, היה אצלי חורף של דצמבר, רוחות נשבו וגשם דפק בחלונות, למרות שעכשיו אוגוסט, וחם. נעמה וישי ריחפו סביבי בשגרת חיי היום יום שלי, וזה סימן ההיכר של ספר טוב.
נכתב על ידי יעל אורנן/ הרשימה התפרסמה בעיתון קו למושב
