שנת הבשרים שלי
רות אוזקי
תרגמה מאנגלית: אלינוער ברגר
הוצאת עם עובד
המעבר מהעיר למושב הביא עימו הרבה דברים טובים. בין השאר הוא גרר בעקבותיו גם שינוי מסויים בהרגלי האכילה שלנו. כאשר מגדלים ירקות בגינה, נמנעים מחומרי הדברה, והמודעות לכל הנושא האורגני הולכת וגדלה. לשמחתי, נפתחו במושב שלנו חנות ירקות אורגניים והוקם קואופרטיב למוצרים אורגניים יבשים. אם אני נפגשת בכאלו שמלגלגים על ה"טרנד" האורגני, אני שולחת אותם לקרוא את הספר המצויין "שנת הבשרים שלי".
ג'יין – טאקאגי, עיתונאית אמריקאית ממוצא יפני, יוצאת למסע ברחבי ארה"ב כדי לבחור רעיות אמריקאיות שיתאימו לסדרת תכניות טלוויזיה שקיבלה עליה לביים. הסדרה מיועדת להיות משודרת ביפן בחסות יצרני בשר אמריקאיים, הלהוטים להפוך את מיליוני היפנים לאכלנים נלהבים של מוצריהם. הרעיון הבסיסי של התכנית הוא להציג בכל שבוע `עקרת ביתאמריקנית` טיפוסית אחרת, ואת תבשילי הבשר שהיא מכינה למשפחתה האוהבת. צוות יפני מגיע לארה"ב כדי לצלם את המשפחות שג'יין מאתרת.
"הרעיה האמריקאית יושבת על הרצפה לפני האח. אורו המהבהב של בול-עץ חשמלי - קישוט של חג-המולד שנותר שם כל השנה - מבליח על פניה הגדולות, החיוורות, המבהיקות מזיעה. רגליה אסופות, הבהונות מפותלות בעצבנות במרבד ורוד שעיר, חדש-חדש, שנקנה בוול-מארט. היא רוכנת לפנים, נתמכת על זרוע אחת, דוממת לחלוטין. שפתיה משורבבות. בעלה יושב מולה, פיו מכווץ, דרוך, במרחק סנטימטרים ספורים מפיה. הם מחכים.
"טאקאגי!"
"האי!"
"צ'וטו... את מוכנה בבקשה להגיד לרעיה שתפסיק לנעוץ ככה את המבט שלה! זה מעורר חלחלה. זה בכלל לא רומנטי."
"האי... תסלחי לי, גברת פלאוורס?.."
בלי להפנות את פניה, הרעיה מלכסנת את מבטה אלי.
"הבמאי, מר אודה, מבקש... את חושבת שתוכלי לעצום את העיניים בסצינה הזאת, ברגע שבעלך מתקרב אלייך כדי לנשק אותך?"
"בסדר," ממלמלת סוזי פלאוורס. הלסת שלה נשארת קבועה במקומה, אבל היא אינה מסוגלת לקבע את ראשה המתנודד קלות.
הצלם, עינו צמודה לכוונת, רוטן בכעס.
"טאקאגי, תגידי לה לא לזוז!" הוא אומר.
"צר לי, גברת פלאוורס, אבל אני חייבת לבקש ממך שוב לא להזיז את הראש?.."
"מורי דסו יו," הצלם אומר לאודה. "זה בלתי אפשרי. אנחנו לא יכולים להתקרב יותר. הפנים שלה מבריקות לגמרי ומכוסות כתמים. גועל נפש."
אלא שעם הזמן נחשפת ג'יין- טאקאגי לאחורי הקלעים של תעשיית הבשר, ואט אט חושפת את האמת: השחיטה האכזרית, ההורמונים, הכימיקלים, הפוליטיקהוהכסף. הצלחתה המדהימה של הסדרה ביפן, מאפשרת לה להעז ולהביא לסדרה גם משפחה מאושרת של זוג לסביות, מיעוטים, ואפילו, חלילה וחס, מתכוניםצמחוניים.
המסע אל נבכי תעשיית הבשר הוא רק כלי עבור הסופרת להתעמת עם נושאים כבדי משקל הקשורים לתרבות האמריקאית. הטיפוסים השונים והמגוונים שהיא פוגשת במסעותיה ברחבי ארצות הברית, מאירים פנים רבות ושונות של האומה האמריקאית, כגון תרבות הצריכה, ערכי המשפחה המקודשים, ועוד.
לאורך כל הספר, התובנות שאוספת ג'יין- טאקאגי במהלך הצילומים של הסדרה, משמשות אותה גם בחייה הפרטיים, אכזבותיה, כמו גם אהבותיה.בד בבד, מופיעה אקיקו, עקרת בית צעירה בטוקיו, הכבולה בנישואים משמימים למפיק היפני של הסדרה, שמתעמר בה ומכריח אותה לבשל ולאכול את מתכוני הבשר, מתוך אמונה שכך היא תיכנס סוף סוף להריון. בין השתיים נוצא קשר אמיץ, ובעידודה הפעיל של ג'יין טאקאגי, עוזבת אקיקו את בעלה.
הספר מקסים. הוא שנון, מצחיק, מרתק ואופטימי. אמנם זו סאטירה חברתית חריפה, אבל זה גם ובעיקר ספר מעניין.
אז נכון שכשמסיימים את הספר יש רצון עז להפוך לצמחונים, ולו לתקופה, אבל גם מי שישאיר את הבשר בתפריט שלו, לא יוכל להימנע ממחשבות רציניות ביותר על המזון המתועש שאנו צורכים.
